- (Berlin Hauptbahnhof) – תחנת הרכבת הראשית של ברלין
היא תחנת הרכבת הגדולה באירופה ואחד הבניינים המרשימים בברלין. היא נפתחה בשנת 2006 על שרידיה של תחנת הרכבת להרטה שעמדה במקום משנת 1871 ונפגעה במהלך קרבות מלחמת העולם-השניה. הבניין המודרני בעל 16 הרציפים ו-85 אלף טון הפלדה מחופה כולו מזכוכית אשר מאפשרת ניצול של אור השמש הטבעי להארת התחנה. זמן בנייתה של התחנה ארך כ-10 שנים ומכיוון שהתחנה יושבת על גדת נהר השפרה, נאלצו המהנדסים לחצוב לעומק של 25 מטר ולהוציא 1.5 מיליון מטר מעוקב של אדמה מגדות הנהר. בשל גודלה ומורכבות בנייתה, נחשבת התחנה נחשב ליצירת מופת ארכיטקטונית. 1500 רכבות מגיעות ויוצאות מהתחנה ובהן כ-300 אלף נוסעים, כל יום, בכל יום
Detlev Rohwedder-Haus – בית דטלף-רובדר
.או "בית האוויריה" הוא מבנה היסטורי במרכז בברלין אשר בעת בנייתו היה בניין המשרדים הגדול ביותר באירופה, אשר גם נושא בתואר ״בניין אייקוני בברלין״ לכל הדעות. הוא נבנה בשנים 1935-1936 על חורבותיו של משרד המלחמה הפרוסי כדי לשכן את משרד התעופה הגרמני בראשות הרמן גרינג, מספר 2 בשלטון הנאצי לאחר היטלר
.תכנון המבנה בסגנון הניאו-קלאסי מהווה דוגמה לאדריכלות הנאצית המתאפיינת במבנים עצומי ממדים, וב"סגנון האופייני של ארכיטקטורת ההפחדה הלאומית-סוציאליסטית" כדברי סופר בן-התקופה. הבניין העצום שימש את הבירוקרטיה ההולכת וגוברת של חיל האוויר הגרמני
.הבניין תוכנן על ידי ארנסט זגביאל (1892–1970), אשר בנה מחדש גם את שדה התעופה טמפלוף בקנה מידה ענקי ועיצוב דומה .לבניין 7 קומות, 2,800 חדרים, 7 קילומטרים של מסדרונות ומעל ל-4,000 חלונות. עם זאת, נבנה הבניין ב- 18 חודשים בלבד. פועלי הבניין עבדו במשמרות כפולות ובימי ראשון
.בתקופת הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה) שופץ הבניין במהירות על-ידי שלטונות גרמניה המזרחית והוא נודע בשם "בית המשרדים" ובו שכן מטה המפלגה הקומוניסטית
.בשנים 1950–1952 נוסף לחזיתו הצפונית של המבנה הפונה לרחוב לייפציגר, ציור קיר באורך 18 מטר העשוי מלבני פורצלן והמתאר את האידיאל הסוציאליסטי של מזרח גרמניה הצועדת לעבר עתיד מזהיר ומאושר
.בשנת 1990, לאחר איחוד גרמניה עבר הסניף הברלינאי של משרד האוצר הגרמני למשכנו בבניין, ובשנת 1999 ולאחר שיפוץ מקיף שעבר המבנה, השתכן בו משרד האוצר של גרמני
(Berliner Stadtschloss) – ארמון העיר ברלין
היה ארמון בארוק מלכותי באי המוזיאונים בברלין אשר שימש כמעון העיקרי של נסיכי ברנדנבורג, מלכי פרוסיה וקיסרי גרמניה. הארמון נבנה במקור במאה ה-15 אך הוא החליף פנים רבות לאורך ההיסטוריה. בין השנים 1701 ועד לסופה של הקיסרות הגרמנית בשנת 1918 שימש הארמון כבית המגורים העיקרי ומשכן החורף של בית המלוכה של שושלת ההוהנצולרן. ההכרזה על הקמת "הרפובליקה החופשית-סוציאליסטית הגרמנית" לאחר התבוסה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה נעשתה על-ידי קארל ליבקנכט במרפסת הארמון ב- 9 בנובמבר 1918 וכך הסתיים פרק המלוכה של הארמון לאחר למעלה מ- 400 שנה
במלחמת העולם השנייה נפגע הבניין באופן קשה בהפצצות בעלות-הברית, אך במקום לשקמו החליטה ממשלת מזרח-גרמניה להרוס אותו לחלוטין במאמץ רב שנמשך כארבעה חודשים וצרך כ-19 טון דינמיט. בשנות השבעים הוחלט להקים במקומו את "ארמון הרפובליקה" בעל מאות המראות והחזות המודרנית אשר שימש כ"פרלמנט" המזרח-גרמני עם 4500 מקומות הישיבה שבו
.שחזור ארמון ברלין בעלות של כ770 מיליון אירו החל ב- 2013 והוא צפוי להסתיים בשנת 2020 בה הוא צפוי להיפתח לציבור כמוזיאון לתרבות עולמית
(Friedrichstadt-Palast) – פרידריכשטאדט-פאלאסט
.או "ארמון פרידריך" הוא בניין התיאטרון ההיסטורי והחשוב ביותר בברלין כבר למעלה ממאה שנה. תחילתו כזירת הקרקס הראשונה בברלין (כבר בשנת 1873) אך עם תחילתן של שנות העשרים העליזות בברלין הפך הבניין לתיאטרון בסגנון אקספרסיוניסטי עם אפקטים פורצי -דרך לתקופתו
אחת הדמוית המרכזיות בהפיכתו של ה"ארמון" לפורץ דרך בתחום התיאטרון היה מקס ריינהרדט, אשר היה ממוצא יהודי ופוטר על עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. התיאטרון הפך ל"תיאטרון העם" והוא נוהל באופן ישיר על-ידי שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס (בשנות התשעים הוצבה אנדרטה ברחבת התיאטרון לזכר מייסדי התיאטרון). לאחר מלחמת העולם השניה שימש התיאטרון את המשטר הקומוניסטי של מזרח גרמניה אז גם קיבל את שמו הנוכחי. שיפוץ נרחב שנערך בו בשנות השמונים הפך אותו לאחת הדוגמאות היפות ביותר לארכיטקטורה ולעיצוב הפנים של התקופה הקומוניסטית בגרמניה. התיאטרון היה אתר הצילום של אחת מתוכניות הטלוויזיה האהובות ביותר במזרח גרמניה והיחידה שאיפשרה הבאת אמנים ממדינות מערב אירופה ומארה"ב לקהל המזרח גרמני. ה"ארמון" פתוח עד היום והוא נחשב לאחד מאולמות התיאטרון הטובים ביותר באירופה. כיום מוצגים בו מופעי בידור וריקוד המאופיינים בתפאורה בסגנון "לאס וגאס" עם מאות רקדנים בתלבושות מרהיבות. המופע הנוכחי המוצג בו מותאם לקהל בינלאומי
Berliner Dom – קתדרלת ברלין
או בשמה הגרמני הברלינר דום, היא הכנסיה הגדולה של ברלין ונחשבת לדוגמא מובהקת של האדריכלות הקיסרית הגרמנית. והיא נבנתה בין השנים 1895–1905-אך יש לה היסטוריה ארוכה בהרבה. במקום בה עומדת הקתדרלה כיום נבנו בעבר ארבע כנסיות: הראשונה על-ידי הנסיך הבוחר פרדריק השני אירונטוט מברנדנבורג לאחר שעלה לירושלים בשנת 1451, אך היא נהרסה בשנת 1536השנייה נבנתה בשנת 1536 ונהרסה בשנת 1747. השלישית נבנתה בשנת 1747 ותוכננה על ידי האדריכל יוהאן בואומן בסגנון הבארוק. בשנת 1822 שופצה הקתדרלה בסגנון נאו-קלאסי על ידי האדריכל קארל פרידריך שינקל, שהוא אבי סגנון האדריכלות הברלינאית. ב- 1894 הורה הקייזר וילהלם השני על הריסת הקתדרלה שוב ובנייתה של קתדרלה חדשה. הכנסיה החדשה תוכננה על ידי יוליוס רשדורף ואורכה היה 114 מטרים, רוחבה 73 מטרים וגובהה 116 מטרים. קתדרלה זו, בשל גודלה, נועדה לשמש מעין "משקל נגד" לבזיליקת פטרוס הקדוש שבותיקן .אחד האירועים המפורסמים שנערך בקתדרלה של ברלין היה חתונתו של סגנו של היטלר ושר האוויריה, הרמן גרינג בעשירי לאפריל 1935. טקס החתונה היה גרנדיוזי ונראה כסוג של טקס מלוכה לכל דבר. היטלר עצמו היה אורח הכבוד ושימש כשושבינו של גרינג. במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע הבניין קשות בהפצצות האוויריות של בעלות-הברית. הקתדרלה עמדה בתחומה של ברלין המזרחית והיא לא שופצה עד לשנת 1975 כאשר החל שיקום המבנה ובניית הכיפה מחדש. בשנת 1984 החל שיקום חלקו הפנימי של המבנה והיא נפתחה לציבור בשנת 1993
(Bierpinsel) – ״מברשת הבירה״
הוא אייקון ארכיטקטוני בסגנון פופ-עתידני שגובהו 47 מטרים בשכונת שטגליץ בברלין. השם המוזר ניתן לו במהלך בנייתו, משום שהוא נועד לשכן בו מסעדות ומועדון לילה והפיגומים שלו דמו למברשת גילוח. הבניין נבנה בין השנים 1972 ו-1976 אך היסטוריה ארוכה של פשיטות רגל גרמו לבעליו למכור אותו בשנת 2002 והוא נסגר סופית בשנת 2006. ארכיטקטורת הפופ באה לידי ביטוי לא רק בצורתו המצולעית ויוצאת הדופן, אלא גם בצבעים הבולטים שלו. לאחר סגירתו, ציירו אמני גרפיטי בולטים על חזית המבנה ובתוכו במשך מספר שבועות, כחלק מתערוכה של אמנות רחוב שהתקיימה במגדל
שימש הבניין כמפקדה של משטרת ברלין ובאוגוסט 2017 נרכש הנכס באתר המכירות הפומביות של סות'ביס תמורת 3.2 מיליון דולר Dogs of Berlin בסדרה
על בניינים חשובים אחרים בברלין תוכלו לקרוא גם בבלוגים נוספים שלי
