שכונת מיטה היא מרכזה ההיסטורי , הפוליטי והתרבותי של ברלין (פירוש השם Mitte בגרמנית הוא "מרכז") והיא שילוב מעניין של מונומטים היסטוריים, ארכיטקטורה מודרנית, שרידים למלחמת העולם השניה, אנדרטאות לשואה, אמנות וגלריות, קניות ומלונות פאר לצד בניינים נטושים – כל אלו הופכים את שכונת המיטה לסמל של ברלין המודרנית, שהצליחה להתרומם כעוף החול ולשגשג לאחר ההרס והחורבן של מלחמת העולם השניה -אך בו בזמן עדיין מנהלת דיאלוג עם עברה המדמם.
שכונת זו הייתה השכונה היחידה בברלין שהייתה חצויה בין מזרח ומערב בין השנים1961 ו-1989 כאשר הצד הקומוניסטי שלה הכיל את רוב האתרים ההיסטוריים של ברלין וגישה אליה כמעט ולא התאפשרה לתיירים מהמערב. בזמן השלטון הקומוניסטי היו רוב האתרים ההיסטוריים בשכונה מוזנחים ביותר, חלקם אף הרוסים לחלוטים מנזקי המלחמה.
את תנופת הבניה בתקופה הקומוניסטית, שסימלה המפורסם ביותר הוא מגדל הטלויזיה (שבנייתו הסתיימה ב-1969) ניתן לראות עד היום בצורת הבניה המרובעת והתעשייתית (Plattenbau) בבנינים אשר הוקמו על הריסות העיר לאחר ההפצצות של בעלות הברית במלחמת העולם השניה.
היסטורית, שיכנה גם שכונה זו גם את מירב היהודים שחיו בברלין ערב מלחמת העולם השניה, ובה שכן הרובע היהודי של ברלין, בו נמצאים עיקר השרידים לחיי הקהילה היהודית בברלין כגון בית הכנסת הראשון בברלין, בית הקברות היהודי ואנדרטאת השואה.
שכונת המיטה היא השכונה היוקרתית בברלין, ובה תוכלו למצוא את רוב המלונות והמסעדות היקרות בעיר, כאשר הרחובות אונטר דן לינדן ופרידריך שטראסה הם הרחובות היוקרתיים ביותר בשכונה.
המיטה היא גם השכונה התיירותית ביותר בברלין, משום שבה תמצאו את מירב האטרקציות ההיסטוריות של העיר כגון שער ברנדבורג, מגדל הטלויזיה, אי המוזיאונים, הקתדרלה של ברלין, האופרה, כיכר ז׳נדרמן, אולם הקונצרטים, הרייכסטאג ועשרות פארקים ואנדרטאות היסטוריות ורבות נוספות.
לאחר נפילת חומת ברלין הפכה שכונת המיטה אט אט למה שהיא היום: שילוב בין עבר הווה ועתיד המספר את סיפורה של ברלין מאלף ואחת זוויות שונות.
איזורים שהיו מוזנחים מאד שופצו, חלקם בעזרתם של אמנים מקומיים כפי שקרה בחצרות האקשר המפורסמות, וחזרתה של ברלין למובילה בפוליטיקה ובתרבות האירופאית הובילה לתנופת חידוש ארכיטקטוני ופריחה חסרת תקדים.
