חומת ברלין (Berliner Mauer)
הייתה אחד מסמליה המובהקים של המלחמה הקרה. היא גם הייתה אחד המקומות הבודדים בעולם בו עמדו צבאות ברה״ב וארה״ב זה מול זה באופן פיסי. החומה, שהייתה באורך כולל של כ-155 קילומטר הייתה כמעט בלתי עבירה וכללה גדרות, מגדלי שמירה, מכשולים קטלניים ומכונות יריה. שורשי החומה הם בחלוקתה של ברלין בתום מלחמת העולם השנייה לארבעה רבעים, אחד מהם בשליטת ברית המועצות והאחרים בשליטת בעלות הברית המערביות: ארצות הברית, בריטניה וצרפת. שנים רבות של סכסוכים בין השלטונות המזרח גרמניים (אשר נתמכו ע״י ברית המועצות) והמערב גרמניים (אשר נתמכו ע״י ארה״ב) באו לאחר מכן. אך הירידה ברמת החיים במזרח גרמניה היא אשר גרמה לכך שבין 200,000 ל-250,000 מזרח-גרמנים ערקו מהמזרח לטובת המערב, מה שהביא את לשלטונות המזרח גרמניים להחלטה על הקמת החומה, וזאת על מנת לכלוא את תושבי מזרח גרמניה
ביום ראשון קיצי ושליו, 13 באוגוסט 1961, החלו המזרח-גרמניים בהקמת הגדר ומהשעה אחת בלילה סגרו כ-15,000 איש מכוחות הצבא והמשטרה, עם מעל 18,000 עמודי בטון ו-150 טון של תיל דוקרני את החלק המערבי למזרחי, והקימו מחסומים לאורך הרחובות. לוחות בטון שעליהם לבנים ותיל דוקרני נמתחו לאורך קו הגבול, לאורך 43 קילומטר בין הרבעים המערביים לבין ברלין המזרחית, ועוד 112 קילומטר לאורך הגבול עם מזרח גרמניה. גם תחנות הרכבת, הכבישים, וקווי התחתית נסגרו למעבר מהמזרח למערב. בתים אשר הגבול עבר לידם, פונו ונחסמו בלבנים
עם השנים בוצרה החומה ותוגברה באמצעים נוספים, עד כדי הפיכתה למחסום כמעט בלתי עביר, ובשל כך נעשו ניסיונות הבריחה נדירים בשנים האחרונות לקיומה. נפילתה של החומה ב-9 בנובמבר 1989 הייתה אירוע מכונן, שסימל יותר מכל את נפילת המשטרים הקומוניסטיים באותן שנים ואת קץ המלחמה הקרה. לאחר 28 שנים של חלוקת ברלין אוחדה גרמניה בשנת 1990, וברלין המאוחדת חזרה להיות בירתה של גרמניה

שדרת קרל מרקס בברלין היא שדרה עצומה שנבנתה בסגנון סטליניסטי בברלין המזרחית בין השנים 1952 ל-1960 והיא הייתה פרויקט הדגל של תוכנית השיקום של מזרח גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. מטרתה הייתה לספק בנייני דירות מרווחות לעובדים, חנויות, מסעדות, בתי קפה ובת קולנוע עצום מימדים, אך הייתה לה גם מטרה פוליטית – להראות את חוזקה של השיטה הקומוניסטית על-ידי הצגת הפאר והיופי של השדרה. רוחב השדרה הוא כ-90 מטר ואורכה כ-2 קילומטר והיא שמשה כ"חלון הראווה" של מזרח ברלין. הבניינים עוצבו על-ידי מיטב האדריכלים של מזרח-גרמניה והם מכילים מוטיבים ברלינאיים של האדריכל החשוב ביותר בהיסטוריה של ברלין – קארל פרידריך שינקל. פסל סטלין עצום שהובא כ"מתנה" לממשלת מזרח גרמניה לרגל ״פסטיבל העולם לנוער״ הוצג רשמית ב -3 באוגוסט 1951 ובין ה-21 בדצמבר 1949 ל-13 בנובמבר 1961 נקראה השדרה "שדרת סטלין לכבוד יום הולדתו ה-70 של סטלין. בראשון למאי, חג הפועלים נערכו בשדרה צעדות ענק עם מאות כלי רכב וטנקים כדי להציג את כוחה של מזרח-גרמניה

המהפכה שכשלה
ב-17 ביוני 1953 הפכה השדרה למוקד הפגנות שנערכו על ידי פועלי הבנייה שבנו אותה. הם צעדו לאורך השדרה לעבר משרדי הממשלה ומחו על כך שגם לאחר מות סטלין (שלושה חודשים קודם לכן), העלתה ממשלת מזרח גרמניה את מכסות העבודה ב-10% וללא תוספת תשלום. ההתקוממות הסתיימה עם 125 הרוגים ופצועים רבים, כאשר רבים נוספים שנשלחו לכלא. אבנים נזרקו על פסלו העצום של סטאלין במרכז השדרה. כחלק מפעולות הדה-סטליניזציה של ניקיטה חרושצ'וב שעלה לשלטון ברית המועצות לאחר מותו של סטלין, שונה שמה לשדרת קרל מרקס, שמה הנוכחי, פסלו של סטאלין הורחק ממנה במבצע חשאי של השלטונות. כיום ניתן לראות את "נעליו של סטאלין" ואת שרידי האוזן של הפסל הענק במוזיאון הקטן שבבית הקפה Café Sibylle השדרה התפתחה לגן עדן של קניות בסגנון מזרח-גרמני מכיוון שהייתה "רחוב לדוגמא" ובחנויות שבה היה ניתן למצוא מוצרים נדירים למזרח-גרמניה. החנויות הציעו מגוון רב ועוצבו בצורה יפה. בתי-קפה ומסעדות עם שמות כמו ורשה, בוקרשט ומוסקבה הציעו למבקרים חוויה יוקרתית במונחים קומוניסטיים

השדרה מציעה עד היום למבקרים בה ניחוח של ברלין מתקופת הקומוניזם במה שהארכיטקט האיטלקי המפורסם אלדו רוסי כינה – הרחוב הגדול האחרון של אירופה

  צ'ק פוינט צ'ארלי אשר נקראה באלפבית הפונטי של כוחות נאטו נקודת ביקורת ביקורת מספר 3, היה מעבר הגבול המפורסם ביותר בין ברלין-המערבית לברלין-המזרחית בתקופת המלחמה הקרה. לאחר הקמת חומת ברלין לאורך 155 הקילומטרים בין ברלין-המערבית וברלין-המזרחית בשנת 1961 אשר כללה עמדות שמירה, גדרות תיל, שבילי טשטוש, שדות מוקשים ומכונות ירייה אוטומטיות, נועדה צ'ק פוינט צ'ארלי להיות מעבר הגבול היחיד – ברכב או ברגל, לזרים ולאנשי כוחות בעלות הברית בין מזרח ומערב ברלין. לאזרחי מזרח גרמניה נאסר מעבר ממזרח למערב באופן גורף במשך אותן 28 שנות המלחמה הקרה

בעוד השלטונות המזרח גרמניים ראו בנקודת הביקורת מעבר גבול לכל דבר וקראו לו "מעבר גבול פרידריך-צימר שטראסה", בצד המערבי לא הוקמו מעולם מבני קבע, מכיוון שבעלות-הברית סירבו להכיר בחומת ברלין כגבול בינלאומי ולכן הוקם רק צריף העץ המפורסם, אשר העתק שלו עומד שם עד היום. מכיוון שצ'ק פוינט צ'ארלי הייתה נקודת הביקורת הבולטת ביותר לאורך חומת ברלין, היא הפכה למוטיב מרכזי בסרטי ריגול מותחנים- והיא מופיעה אף בסרט הריגול המפורסם "אוקטופוסי" של ג'יימס בונד בשנת 1983. זמן קצר לאחר הקמת חומת ברלין כמעט פרצה מלחמת העולם-השלישית בעימות בין טנקים סובייטים ואמריקאים משני צידי צ'ק פוינט צ'ארלי סביב השאלה האם יש לשומרים המזרח-גרמנים סמכות לבדוק את מסמכיו של דיפלומט אמריקאי שעבר למזרח ברלין. העימות הסתיים בשלום ב-28 באוקטובר. לאחר התפוררות הגוש המזרחי ואיחוד גרמניה ב-1989 הפכה צ'ק פוינט צ'ארלי לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בעיר